ישראל - מ"י נ' יעקובי ואח'

פסק דין

התובע, מנהל מקרקעי ישראל, עותר לאישור עיקולים אשר הוטלו אצל המחזיקים, הנתבעים, בהתאם לתקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

כמפורט בתובענה, התובע הגיש ארבע תביעות כנגד ברי רשות במקרקעין, אותן מנהל התובע, דב ומשה פוירשטיין (ת.א. 5409/05 10634/06, 10635/06, 10637/06 - להלן: "פוירשטיין"). במסגרת התביעות עתר התובע לקבלת צווי מניעה קבועים, צווי הריסה ודמי שימוש ראויים, בגין שימושים בלתי חוקיים ועשיית עושר במקרקעין המצויים במושב בצרה – משק 46 (להלן: "המשק" או "המקרקעין").

בתאריך 27.7.2011 ניתן פסק דין בתובענות המחייב את הנתבע, משה פוירשטיין, בין היתר, לשלם לתובע סך העומד על כ – 4.5 מיליון ₪. עוד קודם לכן, ניתן כנגד הנתבע דב פוירשטיין פסק דין בהיעדר הגנה. בהתאם, בתאריך 4.8.2011 נחתמה פסיקתא כנגד שני הנתבעים.

בתאריך 13.7.2011 הגיש התובע בקשה להטלת עיקולים זמניים, על מנת שבתכוף לאחר מתן פסק הדין יוטלו עיקולים על כספים ו/או נכסים השייכים לפוירשטיין והמוחזקים אצל מחזיקים שונים ובכללם הנתבעים.

בתאריך 19.7.2013 נקבע על ידי רשמת בית המשפט (כבוד הרשמת אונגר) כי "ניתן צו עיקול כמבוקש" המוגבל לגובה הסכום הפסוק, כפי שיקבע בפסיקתא אשר תוגש לאישור בית המשפט הדן בתביעות (כבוד הרשמת עמדה בהחלטתה על כך כי אין מדובר בעיקולים זמניים).

במועד חתימת הפסיקתא, 4.8.2011, קבע בית המשפט (כבוד השופטת עובדיה) כי המזכירות תבצע את החלטת כבוד הרשמת הנ"ל מתאריך 19.7.2011, בהתאם לנהלים.

הבסיס הנטען להטלת העיקולים אצל הנתבעים היה הסכם למכירת המשק בין דב פוירשטיין לנתבע 1 (להלן: "יעקובי") מתאריך 24.3.2008, תמורת סך 5,724,000 ₪. כנטען, בשל טעמים שונים, לא אישר התובע את העברת הזכויות ליעקובי ויעקובי נותר חייב לפוירשטיין סך 1,991,000 ₪, אשר לטענת התובע נותרו בידיו של יעקובי. עוד טוען התובע כי למרות שלא התקיימו תנאי ההסכם, הועברה החזקה במשק ליעקובי ללא הסכמת התובע.

כנטען, עם קבלת החזקה במשק קיבל יעקובי בעצמו או באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "חברת יעקובי") את הזכות לקבלת דמי שכירות המשולמים על ידי עסקים הפועלים במקום – באמצעות הנתבעים 3 – 8. צעד זה של יעקובי היווה ומהווה הברחת דמי שכירות מהמקרקעין, שהינם מקרקעי מדינה עליהם רובצים חובות. זאת בפרט בשים לב לכך כי ליעקובי ולנתבעים היה ידוע כי המבנים על המקרקעין הוקמו שלא כדין וקיים בגינם חוב משמעותי לתובע, בגינו הוגשו התובענות הנ"ל כנגד פוירשטיין.

התובע טען כי מביקור מפקח מטעמו במקרקעין, אישרו עובדי הנתבעים כי דמי השכירות משולמים ליעקובי או לחברת יעקובי.

לאור אלה, לשיטת התובע, העיקולים שהוטלו בהתאם להחלטת כבוד הרשמת, כוללים את דמי השכירות המשולמים ליעקובי, את דמי השכירות שבידי יעקובי, את זכויות יעקובי במשק, את דמי השכירות שבידי הנתבעים 3-8 ועוד.

בתאריך 11.8.2011 הוגשו תשובות הנתבעים 1-6 לצו העיקול במסגרתן טענו: "אנו לא מחזיקים כל כספים ו/או נכסים עבור הנתבעים (פוירשטיין – נ.ע.) ו/או מי מהם". תשובות זהות הוגשו על ידי הנתבעים 7 – 8 בתאריך 26.9.2011.

בשים לב לטיב העיקולים שהוטלו, טען התובע כי תשובות הנתבעים הינן התחמקות מיתממת ומשכך בתאריך 3.10.2011 הוגשה התובענה.

בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי התובענה הוגשה באיחור ודינה להידחות. עוד טענו כנגד סמכותו של בית המשפט אשר דן בתובענות כנגד פוירשטיין, להטיל את העיקולים שאישורם מבוקש. לגופם של דברים טענו הנתבעים, כי אין בידיהם כספים או נכסים של פוירשטיין ומשכך דין התביעה להידחות.

לביסוס טענותיהם הגישו הצדדים תצהירים במקום עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר עמיר גילת, סגן מנהל מחלקת פיקוח אצל התובע אשר תמך בחלק מן העובדות שנטענו לעיל.

מנגד, תצהירו של יעקובי היה התצהיר העיקרי מטעם הנתבעים. במסגרת תצהירו טען יעקובי כי על פי צו העיקול היה עליו להודיע האם הוא מחזיק בנכסיו של החייב – היינו של פוירשטיין. לטענתו, הואיל ואינו חייב לפוירשטיין ולו אגורה שחוקה כדבריו, הודיע לבית המשפט בתאריך 11.8.2011, כי אינו מחזיק בנכס כלשהו השייך לפוירשטיין.

יעקובי טען כי שילם את מלוא התמורה בגין המשק ולראיה בתצהירו של עד התובע, מר גילת, נזנחה הטענה ליתרת חוב בסך 1,991,000 ₪ המוחזקת בידיו, בגין ההסכם למכירת המשק. עוד הוסיף וטען כי לא ידע על חוב כלשהו של פוירשטיין לתובע, בפרט שחובותיו של פוירשטיין נולדו בשנת 2011 עם מתן פסק הדין ואילו הוא רכש את המשק בשנת 2008. לשיטתו, אילו היה יודע על חוב גבוה לתובע לא היה רוכש את המשק.

יעקובי הוסיף וטען כי חובו של פוירשטיין הינו בגין שנים בהן לא היה לו כל קשר למשק וכי הסכמי השכירות של הנתבעים 3 – 8 עם חברת יעקובי, לא נוגעים לפוירשטיין.

יעקובי הדגיש כי על ההודעה שקיבל ממזכירות בית המשפט, בעקבות בקשת העיקול של התובע, נכתב כי עליו להודיע האם בידיו נכסים או כספים השייכים לפוירשטיין. הואיל ואינו חייב לפוירשטיין דבר השיב למזכירות כי אין בידיו ובידי חברת יעקובי נכסים כאמור, השייכים לפוירשטיין.

ברוח זו הצהירו יתר הנתבעים; לשיטתם, בעת קבלת צו העיקול לא היו בידיהם נכסים/כספים השייכים לפוירשטיין; עוד טענו כי אינם חייבים לפוירשטיין ולו אגורה שחוקה וכי הם משלמים דמי שכירות לחברת יעקובי. לשיטתם, אין בצו העיקול שקבלו כדי למנוע העברת דמי שכירות לחברת יעקובי.